משלמת בשינה

כל שבוע שמתחיל בהישגים יפים כמו לסיים לכתוב ספר ולהתחיל לכתוב אפוסים חביבים ולהתלהב מזה – חייב להיגמר בחולי ועייפות קשה.

צריך להכיר בעובדות.

נדודי השינה חוגגים לאחרונה, ומודה שהם מעולם לא היו כל כך גרועים כמו בשבועיים האחרונים.

לפחות פעם בשבוע אני פשוט לא נרדמת... אין כמו להיות במיטה חמש שעות ברצף בלי להירדם, ולהרגיש כל שעה שחסרה במשך היומיים הבאים.

אבל אופיר, למה את כותבת על זה כשהיה שבוע כל כך מעולה ומלא הישגים?

הרי עמדת ברוב החובות שלך לשבוע הזה בכל זאת, אז למה להתמקד בדברים השליליים?

כי אני עם פחות מדי שעות שינה ונשאר לי רק תא מח אחד כשהגיע הזמן לכתוב את השנקל – ואם אפילו המלחמה לא פגעה ברצף השנקלים מאז שהתחלתי לכתוב אותם, כאב ראש לא יהיה מה שיעצור אותי עכשיו!

אבל כשהוא כל כך חזק אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר...

המפות שאני מנסה לקרוא בשביל האפוסים שלכם...

אז בואו נתמקד בחיובי – אני מקווה לשוב בהקדם לאפוס המגניב שלי שהתחיל לתפוס צורה, לסיים מהר את המטלה הבאה שאני צריכה לכתוב ולישון.

לישון מלא. בבקשה אמן.