רק בשמחות

החיים ריכזו לנו המון שמחות בשבוע אחד – ראשון ושני הם יום הנישואים שלנו (סיפור ארוך, אבל כן – יומיים), בשלישי יום הולדת לאחיות הקטנות שלי (סיפור יותר קצר, אבל כן – שתיים), ברביעי אימוצולדת לחתול ובשישי יום הולדת לסבתא.

אז ברור שישבנו שבעה.

התמונה הראשונה שלנו יחד

מעגל החיים הכה חזק השבוע.

אבל שתדעו שעוגת יום הולדת היא עוגה לחלוטין שונה מעוגת ניחומים, בדקנו את זה. אבל היה בזה משהו יפה, בלהיות ביחד בתוך הסיטואציה הכפולה הזו.

החלטתי שלמרות כל העשייה והלחץ הרגילים – סדר העדיפויות אחר עכשיו.

הלכתי לעבודה ולאוניברסיטה כשהייתי חייבת אבל ישיבות שיכולתי לוותר עליהן נותרו מאחור וכמעט כל רגע פנוי הייתי בשבעה או בדרך אליה/ממנה, כי אנחנו משפחה שמתפרסת ברחבי מדינת ישראל.

וזה אולי חלק מהבעיה.

הייתי השבוע יותר פעמים בבית של סבא וסבתא ממה שהייתי אי פעםםםםם, עד שכבר נמאס לדודים שלי לראות אותי. למה רק עכשיו? למה רק אחרי שכבר קורה משהו?

אבל אני מניחה שאלו החיים...

המשפחה המשוגעת שלי הניחה את הבצל ליד הפינה שלו. הוא לא הספיק לסיים לקרוא.

אבל ברגעים כאלו גם מבינים עד כמה האנשים שסביבך יקרים ואהובים. לא רק על ידך.

מאות אנשים התגלגלו עד קרית גת – חברים מהמושב שהקימו פעם, משפחה רחוקה, חברים מהעבודה מכל שלב בחיים...

כל כך הרבה אהבה בתוך סלון באמת צפוף.