קלאס במלא מאמץ

הייתי אומרת שזהו – פוסט אחרון שלי על האודיסאה לזמן הקרוב, אבל למעשה אני לא יכולה להבטיח שום דבר. (העליתי מלא פוסטים תסתכלו באינסטגרם ובפייסבוק היה מגניב!)

לא חשבתי בכלל שאכתוב על זה כל כך הרבה כמו שכתבתי עד כה.

אבל זה מצחיק איך העולמות האלו לפעמים נפגשים, למרות שתודה לחובבי המיתולוגיה בקהילה הומרוס תמיד היה טיפה גבולי ביניהם.

עוד אפשר להיתקל לפעמים בהומרוס בקהילת הפנטזיה, בניגוד לורגיליוס או פטררקה שכמעט אף אחד מכם לא מכיר.

ובכל זאת – הפער בין איך שאני חווה את הומרוס לבין איך שהקהילה מכירה אותו הוא... משמעותי.

אתם חייבים להבין, תואר בלימודים קלאסיים זה ממש ממש ממש קשה.

ואני אפילו לא באמת קלאסיקנית!

כאילו, בוגרת תואר ראשון כן לגמרי. ממשיכה לעסוק גם בספרות קלאסית, אין ספק.

אבל אצלם? מי שלא ממשיך לתואר שני ודוקטורט בחוג לא באמת ברמה מקצועית גבוהה מספיק כי מתרגלים משמעותית פחות... ואני המשכתי בספרות.

ועדיין אתם לא תראו אותי קוראת את האודיסאה לכיף.

קריאה מעמיקה, תרגום, ניתוח ספרותי, השוואה למה שכתבו על היצירה המלומדים ביוון העתיקה, גלגולים נרטיביים... ברור, האפוס כנראה יהיה משמעותי גם לדוקטורט שלי.

אבל לכיף?? מה זה כיף בכלל, לא שמעתי על הקונספט.