ניסיון גיבוי

מכירים את התיאור השחוק הזה כשהגיבור מרים פעם ראשונה את החרב שלו והיא מרגישה כאילו היא חלק ממנו, כמו המשך ישיר של היד?

אז נהרס לי הטלפון.

אתמול בלילה ב23:10 בדקתי את השעה וב-23:15 המסך הפסיק לתקשר עם המכשיר. ניסינו היום לראות מה אפשרות לעשות עם זה לפני הסופ"ש והתשובה הייתה "כלום". אבל הלוואי וזו הייתה כל הבעיה.

האחסון שלי בGMAIL מלא בג'אנק כבר תקופה, מה שהביא לכך שהוואטספ לא גובה כבר חודשים. אז אתמול לפנות בוקר ישבתי לפנות מקום בתיבת המייל ובדרייב, בתקווה שהגיבוי של 2 בלילה יצליח. יכולנו לבדוק רק על ידי הפעלה של הטלפון הישן עם הסים, בשביל לגלות שהגיבוי לא עבד ולכן יש מצב שלא אצליח לשחזר את כל התוכן של הוואטספ שלי החל מנובמבר.

כלומר, כל שנת הלימודים ומרבית תהליך העבודה על הספר.

זה לא סוף העולם אבל זה מדכא בטירוף, במיוחד כי אני כל כך אגרנית...

אבל זה הביא אותי לשבת ולסיים לנקות את המייל שלי, ובין היתר לעבור על המון התכתבויות ישנות מהתקופה ש"נערת החלומות" ראה אור.

הופתעתי לטובה.

פתאום ראיתי את הדוחות מכירה ברשתות הספרים ואמרתי לעצמי "וואלה התחלה לא רעה". בזמנו חשבתי שזה סוף העולם.

כי היום יש לי כלים שלא היו לי פעם.

אני כמובן כותבת הרבה יותר טוב אבל בעיקר למדתי הרבה על המעטפת של "לכתוב ספר" וקיבלתי פרופורציות.

וזו לפחות כן הייתה חוויה נחמדה – להיזכר שהמצב לא היה נורא כמו שזכרתי אותו וכמה למדתי והשתפרתי בשנים האחרונות, ובעיקר לדעת שאת הניסיון שצברתי אי אפשר למחוק בטעות.