אווירת סוף שנה

זה היה שבוע של אירועי סיכום באוניברסיטה, כי שבוע הבא מסתיים הסמסטר – ולמעשה אני מסיימת את התואר השני.

כמובןןןןן שיש לי עוד לכתוב תזה, ובהינתן שאני מתחילה את הדוקטורט באוקטובר זה לא כאילו אני ממש אנוח או משהו.

אבל היו אירועי סיכום, ושמעתי מכל עבר "וואו כן, סיום הסמסטר ממש קשוח... עומס של סוף שנה..."

ואני? בעננים! חוגגת את החיים! נמרחת ורגועה!

לא כי אין עבודה, ברור שיש, אבל אני לכמה רגעים של חסד – רק לומדת.

מאי הוא תמיד החודש הכי לחוץ כי צריך להספיק לשבוע הספר עם כותר חדש.

ואז אומנם סיימתי ללמד במחוננים יום בשבוע בתחילת יוני, אבל מיד התחיל שבוע הספר והכנסים והאירועים שהיו לי במקביל...

מנגד, תכף תתחיל תקופת המבחנים ואני חייבת לשים פול גז על התזה ולסיים אותה עד סוף אוגוסט אמן.

ולצד התזה עוד עבודה לא קשורה ולבדוק עשרות מבחנים ומטלות סיום של הסטודנטים... זה לא יהיה קיץ רגוע. בכלל.

אבל השבוע? קוראת מאמרים בפאנן, מגיעה לאירועי סיום, נוסעת רק לירושלים וחזרה... פינוק אמיתי.

עם זאת, זה כן מצחיק הפער שבין להיות־סופרת־שאנשים־מכירים־אבל־לא־יודעים־מה־אני־עושה־באוניברסיטה לבין להיות־סטודנטית־שאנשים־מכירים־וחושבים־שכותבת־כתחביב. כאילו מצחיק זה אחד הכינויים שאפשר לתת לזה.