ממונטנגרו באהבה

לפעמים טיול הוא לא רק מסע במרחב, אלא גם מסע בזמן.

מונטנגרו לדוגמה, כך גילינו השבוע, תקועה בשנות התשעים.

וכצמחונית – יש לי תלונות בנידון.

אבל מעבר לתלונות על אינספור מנות פסטה כי זו האופציה היחידה ללא בשר (חלקן טובות יותר וחלקן פחות), יש לה גם כמה דברים שווים להציע.

בעיקר נופים, וקצת אנשים נחמדים, והרבה מים יפים.

ואלו לא דברים של מה בכך!

צריך לשמוח על מה שיש, ולהשתדל לא לקפוא בערבים ולהתבשל בתוך בקתת סקי ולשאול את עצמך למה בכלל משכירים אותן בקיץ אם הן נועדו לשמור חום.

אבל הנופים... טוב תכלס בשביל זה מגיעים למונטנגרו.

הרים מטורפים, נהרות, מפלים, אגמים, יערות... האם פיזזתי לי ביער וחשבתי על הרנס? אולי, לא אשקר.

האם פיטר היה עף על מערת הנטיפים שהיינו בה אתמול? כנראה.

וזה כיף כל כך לצבור חוויות ומראות שאני פשוט יודעת שעוד אשלב בהמשך בכתיבה.

כי יש רגעים כאלו שאת מסכלת מולך ואומרת הממ... זה באמת מזכיר את הסצנה ההיא מהספר הרביעי.

ואני יודעת שמתישהו בהקדם אתם גם תראו את זה דרך המילים שלי.