מטר כוכבים

נסענו עם כל שאר עם ישראל לראות מטר מטאורים לקראת סוף השבוע.

אבל כמובן שצריך לרדת למדבר, אי אפשר לראות סתם מאיזה פרדס ליד רעננה... אז מצאנו את עצמנו ליד מכתש רמון מקווים שזה יעבוד.

הזמנו מראש אוהל גדול כזה עם חברים, בחרנו תאריך, שינינו כמובן את כל התכניות כמעט ברגע האחרון, ויצאנו לדרך הרבה יותר מדי מאוחר.

כי אין כמו לעמוד בכביש במשך חמש שעות רצוף בלי עצירות.

האם עדיין היה זיהום אור כי היינו ליד בה"ד 1?

כן, בהחלט. כפרה על הבה"ד כמה תאורה כבר צריך?

גם קצת משעשע להיות ליד הבה"ד בדיוק באזרחולדת שלי, חמש שנים בדיוק אחרי שגזרתי חוגר.

אז היה קצת קשה לראות את המטאורים.

זיהינו בעיקר את הגדולים והמרשימים שמגיעים פעם בלא מעט דקות, ומדי פעם את תוהה אם דמיינת את ההבזק הקטן שעובר ביניהם.

זה היה בסך הכל מגניב.

ובכל זאת, כנראה לא שווה לשרוף על זה יומיים של עבודה – יום אחד בפקקים ויום שני בלהשלים שעות שינה – בתקופה כל כך עמוסה...

אבל אולי אתם יכולים לנחש שאני די אוהבת כוכבים. ולילה. ושמיים. כתבתי על זה ספר פעם.

וגם נחמד לפנים לפנות לילה בשביל לחזור למדבר.