מבט לאופק
סוף כול סוף קיבלתי מהעורכת שלי את ההערות על שאר הסדרה.
כן-כן, אנחנו אמורות לעבוד עכשיו על הספר השני, אתם צודקים.
אבל בתכלס אי אפשר לעבוד רציני בלי להסתכל על התמונה השלמה.
את הספר הראשון שכתבתי בתפיסה שאנחנו במרתון כתיבה לשבוע הספר (22, עדיין מעציב), אז היה לחץ זמן ודיברנו על המסגרת של הסיפור בצורה מעמיקה אבל לא ישבנו על כל ספר בנפרד.
לפני שאנחנו ממשיכות הלאה עצרנו ודיברנו על כל הספרים הבאים, לזהות בעיות מראש ולבנות נכון גם את הספר הקרוב לקראת ההמשך.
זו הייתה ישיבה ארוכה אבל הצלחנו לעשות אותה יעילה.
עכשיו קיבלתי חזרה את שיעורי הבית שלי לנקודות שצריך לשפר – ולא הזלתי אפילו לא דמעה אחת!
בחלק מהסעיפים כי זה דווקא פשוט לתקן, בחלקם כי יש לי טיעוני נגד חזקים וחלקם כי אני עדיין מדחיקה את המשמעויות שלהם.
זה מרגש, למרות שאני שונאת שינויים.
אני חיה את הסדרה הזו כל כך הרבה זמן אבל לדבר על הדברים ולראות אותם מתפתחים זה הסיפוק הכי גדול שיש.