חופשה בהפרעה

שמעו, חופשות זה פיקציה.

"אומייגד, אתם מציינים חמש שנים ביחד איך אתם מתכננים לחגוג??"

רק מהמחשבה אני כבר מקבלת חררה.

ולא רק כי אני מרגישה שתמיד צריך לעבוד ולהספיק וכל זה... ממש לא רק.

הרי מה כוללת חופשה? צריך לתכנן, לארגן, לארוז, לצאת מהבית מנטלית, ואז מגיעים (לפעמים כולל טיסה שזה סט אחר לגמרי של חרדות) וקליטה במלון, ועניינים ולו"זים ולהספיק לצ'ק אאוט...

לא הייתי אומרת שזו מנוחה!

מה שקורה כשאת מבקשת תמונה וכל שאר הזוויות היו לא מחמיאות אז הוא עושה "בכוונה"

השבוע נסענו לחופשה הזו שכולם אומרים לי כל הזמן כמה אני צריכה אותה.

אז נכון שבאמצע היה יום אחד שבאמת לא עשינו כלום ונחנו – אבל אז בלילה האחרון אכלתי משהו לא טוב ותצרפו את זה למיטה לא באמת נוחה... זכיתי בבערך שלוש שעות שינה, ומאז אני סוחבת את העייפות.

התחלתי ללמד השבוע במחוננים, ומזל שהתרגשתי לקראת המאורע!

האדרנלין משלים את מה שהעייפות גורעת, והיה לנו יום עמוס בפעילויות וכתיבה.

זה תמיד מוזר להתחיל דברים חדשים, וללמוד עם עצמך מה נכון ומה לא.

אז כן, נשארו מטלות אחרונות, יש עבודה מאחורי הקלעים על הספר השלישי, שיעורים מגניבים במרכז למחוננים, וכמובן – להתאושש מה"חופשה"...

עכשיו אני צריכה סופ"ש שלם להתאושש בשביל לחזור לעבוד כמו שצריך.