המשקה האסור

רובכם יודעים שאני לא חובבת גדולה של בצל (חוץ ממך בצל הלהבה, אתה אחלה) אבל זה בהחלט לא האישיו הקולינרי היחיד שהתעקשתי עליו בשנים האחרונות.

גם זיתים זה מגעיל, וחוץ מזה יש לי עוד כמה העדפות, ובעיקר העדפות־שלא.

לדוגמה, אני לא שותה מוגז.

פשוט כי גדלתי בלי הקונספט וכל פעם שאת מנסה זה מרגיש כאילו השתיה שלך מנסה לתקוף לך את הלשון, אז אני פחות בקטע...

וגם קפה היה בעיה עד ממש לא מזמן.

זה מר ואחר כך אתה צריך עוד קפאין כדי להתעורר... אז קפה שחור וחלב היה פתרון טוב כשהגעתי לגיל (ורמת העומס) הנכון, ובצבא גילית את קודש הקודשים – פרנץ' ונילה.

המשקה המושלם. הוא מתוק להפליא, עם חלב (סויה במקרה שלי) מוקצף ומנחם, ויש בו אפילו קצת קפאין.

למזלי, גם במסדרונות האוניברסיטה מצאתי את המקומות שיש להם עדיין פרנץ' ונילה ואפילו המרתי לא מעט חברות לאובססיה. היה נהדר.

אבל כמו שחלק מחברי חשדו מהסטוריז האחרונים – השנה האחרונה שברה אותי. שנה חמישית ברצף באוניברסיטה שהתחילו מיד אחרי השחרור, באמצע היו מלחמה וספרים וספרונים ומה לא... זה שוחק!

התחלתי מלערבב בפנים קצת שוקולית, ובהדרגה הורדתי גם אותה. הקפדתי לא לשתות יותר מדי, אבל בסופו של יום... התרגלתי לקפה. נכנעתי.

ובימים אלו כשאני נלחמת לסיים את העמודים האחרונים של התזה – אני לא שופכת על עצמי את משקה האלים. בבית יש קפה.