דד ליינים

מהיכרותנו הקצרה כנראה כבר הבנתם שאני משוגעת קלות.

אני לוקחת על עצמי יותר משימות מכמה שכדאי, ותמיד תמיד בלחץ להספיק.

אבל אני מספיקה הכל רק בגלל טריק קטן.

כשאביגיל שברה את ליבי (חשבתי שיהיה לנו עד ה10.1)

בצבא קוראים לזה "גזירת זמנים", יעני אם צריך לצאת מהבית ב8:00 כדי להגיע בזמן לעבודה, עדיף לצאת ב7:40 כי לכו תדעו מה יקרה בדרך.

אז אני גוזרת על עצמי זמנים כל הזמן!

יש מטלה לסוף ספטמבר? אני אסיים אותה עד סוף אוגוסט כדי להתפנות למשימה הבאה.

יש מספיק זמן לכתוב את הספר השלישי ועדיין נוכל לערוך בנחת? אני חייבת לסיים אותו לפני ינואר.

ככה אני מפספסת בקצת את הדד ליין המדומיין שלי, מתבאסת שלא מספיקה כלום, מעלה קצב ומסיימת הרבה זמן לפני.

ובמשך לא מעט שנים השיטה הזו עבדה לי.

ואז הגיע הבצל.

והשילוב עם המילואים, הלימודים... בחיים לא הגעתי קרוב כל כך לדד ליין האמיתי. אם היעד הוא שבוע הספר – המושכת בחוטים יצא חודש לפני, הבצל הודפס שבוע לפני וגם זה רק כי בית הדפוס תומך במילואימניקים.

אבל הבעיה היא שאחריו נגררו כל שאר הבעיות בחיים שאני בדרך כלל מסיימת לפני.

אנחנו כמעט שבועיים לתוך דצמבר ובעורף שלי נושבים הדד ליינים האמיתיים ללימודים! סמינריונית והגשה למלגה לתואר הבא צריכות להיות מוגשות עוד החודש, אבל באמת הפעם.

הצילו, מה עושים?