טקס בכאילו

לפני כמה שבועות קיבלתי הזמנה לטקס הוקרה לדוקטורנטים מצטיינים, וחשבתי לעצמי "נייס, כל הכבוד להם".

להצטיין בדוקטורט נשמע מאוד מורכב, אני הרי ממש בקושי מתחילה וזה כזה גדול ומפחיד. תכננתי להישאר למחוא קצת כפיים כדי לתת כבוד.

ואז שבוע אחר כך הגיע עוד מייל "שימו לב, אם אתם מקבלים את המייל הזה עדיין לא השלמתם את הפרטים לקראת הטקס."

כאן כבר התחלתי לחשוד.

בקיצור מסתבר שזה טקס הוקרה למקבלי מלגות לדוקטורט, אז אני כאילו אמורה לקבל תעודה בטקס.

כאילו שזה לא מספיק מוזר שאני נחשבת דוקטורנטית בכלל, בואו נעשה את זה עוד יותר מוזר ומביך.

קיצר היה אתמול טקס.

פינגר-פוד חגיגי, תמונות מביכות, קיבלתי ספל מתנה, גררתי את אלכס וההורים עד ירושלים בשיא הפקקים. כזה.

גם זו דרך לסגור שבוע שבו העליתי שלב בהכנת התשתית להצעת המחקר שלי, וניסיתי לפצח בעיה מהותית בספר השלישי.

שבוע כזה של להתקדם אבל להרגיש שאת כמעט שם.

שאת מנסה, ואת יודעת שגם אם זה לא יעבוד מיד – זה חלק מהדרך.