שבוע חיובי
זה היה אמור להיות השבוע שעליו תקום ותיפול רמת הפרודוקטיביות שלי בתקופת המבחנים הזו.
הייתה נפילת מתח קטנה בין מבחנים ותכננתי למלא אותה בכל העבודות שיש לי להגיש עד אמצע אוגוסט כדי להתפנות כמה שיותר מהר לספר השני.
אמור זה שם של דג.
ביום שבת סיימתי לכתוב גרסה ראשונית לאחת העבודות האלו והלכתי להתחיל לארוז לקראת המעבר – ובאמצע פשוט נכביתי.
נגמרה לי האנרגיה.
רק בראשון עלתה האפשרות שאולי אחרי שנתיים וחצי שהצלחנו להתחמק אודות לאנטיפטיות שלנו, זה התור שלנו לחלות בקורונה.
ואכן, בשני בבוקר שני קווים שמנמנים וורודים חיכו לי ליד מדחום שזעק 39. בן הזוג שלי נפל לא הרבה אחרי.
אז זה הפך להיות שבוע שכלל בעיקר המון דקסמול, כאבי ראש וכאבי עיניים.
בינתיים קרו לא מעט דברים – העורכת שלי סיימה את חלקה בסבב העריכה הנוכחי, הכריכה כמעט מוכנה... ואני גיליתי שאם יושבים בזווית מאוד ספציפית ותומכים את הראש בכריות שלא יזוז, אפשר להעמיד פנים שהוא לא מתפוצץ ולהמשיך לעבוד.
אבל גם זה תכף מאחוריי לגמרי, והסופש הזה הולך להיות מלא בלמידה ועבודה מפרכת.
ואולי שנ"צ.
די בא לי שנ"צ.