חוויות מהממ"ד

זיכרון הוא עניין מתעתע כל כך.

אני בחורה של זיכרון טוב, פרטים מטורפים על אנשים, אירועים, דמויות.... אבל לפעמים אני נזכרת שגם אותי הוא מטעה.

גם לי פתאום עולים דברים ששכחתי כמה הם היו חשובים לי פעם.

כי מסתמן שזיכרון הוא גם עניין של בחירה.

הסבב הנוכחי שינה הרבה תוכניות – דחיית סמסטר ב', הארכה על מטלות, שעות שינה מפוקפקות...

אבל ללמד במחוננים אני ממשיכה "כרגיל". בזום, שיעורים קצרים יותר, נושאים שונים.

שבוע שעבר עוד ניסינו לקדם אותם קצת בפרוייקט הגדול שהם עובדים עליו, ניסינו להעמיד פנים שאפשר לשמור על שגרה.

לחלקם זה עשה טוב, לחלקם פחות – אז השבוע החלטנו לשנות דיסקט.

כל אחד מהמורים עושה משהו מעט שונה, ואני אמורה לדבר איתם על כתיבה (למרות שאם תשימו לב, אני לא עושה סדנאות כתיבה בכוונה תחילה).

החלטתי שנדבר על זיכרון וסיפורים.

כי כרגע המצב מפחיד ומעייף ומלחיץ – אבל בעתיד אולי נספר על בדיחות מהמקלט? אולי על איזה מגניבים היינו שהמשכנו ללמוד מהמחשב?

ניסינו לדמיין יחד מה הם יספרו לנכדים שלהם על המלחמה עוד חמישים שנה, וגילינו בדרך שאפשר גם לבחור איך אנחנו זוכרים את החיים.