אפוס במקלט

אז סבב נוסף, כי פשוט כל כך התגעגענו...

סבב טיפה שונה, כאילו התבגרנו תוך כדי המלחמה הזו.

גם מאוד מבלבל לקרוא לזה מלחמה – באותה נשימה יותר ופחות מלחמה מאשר הרבה "מבצעים" קודמים, ובכלל האם חרבות ברזל נגמרה?

לא במילואים, עדיין לא בלימודים אפילו (למרות שהחולי של השבועות האחרונים מנע ממני לסיים את המטלה שנשארה לי).

פשוט בבית – מנסה לקרוא מאמרים, לנסות לכתוב קצת, הספקתי לקרוא כמה ספרים אבל רוב הזמן אני דוחקת בבעלי שירד מהר יותר למקלט. שיגרע.

הסבב הקודם הגיע בהפתעה גמורה, ובדיוק על ההשקה של בצל הלהבה.

ספר צעיר כל כך ועדיין – עם כל כך הרבה ניסיון צבאי!

אז נחמד שהסבב הנוכחי לא נופל לי על השקה לשם שינוי.

אבל בהחלט החלק המשעשע בכל מצב הביש הזה הוא לקחת את המחשב למקלט.

השכנים כבר צוחקים עליי שאני רצינית ולא מפסיקה לעבוד (למרות שכל כך קשה להתרכז שם! אני בעיקר בוהה במסך ומקלידה לאט), אבל הקאטץ' הוא על מה עובדים באותו יום.

ארטו עדיין מנסה להבין מה כל כך מגניב בחדר המדרגות שאנחנו כל הזמן שם

כאמור, זה לפעמים לימודים. אבל לפעמים זה גם אפוס לאסופה הבאה.

איזה מצחיק זה לשבת ולכתוב סיפורי מלחמות בסגנון ימי הביניים, כשאת בתוך יציקת בטון תת קרקעית ובחוץ יש צינורות ברזל ענקיים שמתפוצצים בשמיים, נכון?

ממש "מצחיק".