על הנייר

אף פעם אי אפשר לדעת ולצפות מה יקרה בפועל.

זה היה מהשבועות האלו שיש תכנון על הנייר, ויש מציאות.

במובנים החיוביים והשליליים כאחד.

נפתחה שנת הלימודים האקדמית! לראשונה נסעתי מכפר סבא לירושלים בשעות לא שעות...

ושמעו שזה מעייף! במיוחד בשעות שפחות מסתדרות עם הפקקים.

אולי הגיע הזמן להתחיל לשמוע ספרי שמע.

אבל וואו איזה כיף זה להיות שוב באוניברסיטה, מרגישה כאילו חזרתי הביתה.

המסדרונות הנכונים, שיעורים מעצבנים, להקריא לטינית...

קצת אוויר לנשמה בדמות שגרה בתוך כל העשייה.

ואז חוזרים לעבוד מהבית וצריך למצוא את הידיים והרגליים בין כל המאמרים שמחכים שיקראו אותם, המטלות שצריכות להיכתב וכמובן הפתעות עבורכם שאחשוף מתישהו בחודשים הקרובים.

וואלה זה מורכב להיות עצמאית... אבל בחמישי בערב נשמר חלון זמנים "לרמן מתחתן", אז נלך לשמח ולרקוד קצת.

אף אחד לא מעדכן מראש שחצי מהתיכון יהיה שם, שהאוכל יהיה טוב והמוזיקה מדהימה אז פשוט לא נצליח ללכת לפני שיגמר. מצאנו את עצמנו צולעים הביתה בשלוש לפנות בוקר, והרגליים שלי עדיין לא מחוברות לגוף.

תודו שמפתיע.

שוקלת לשלוח תביעת נזיקין.