יין-יאנג כשר

התובנה הפילוסופית החדשה היא שחנוכה זה ההיפוך המושלם לחתונות.

אני יודעת שזה לא נשמע הגיוני בקריאה ראשונה, אבל תבטחו בתהליך.

למה בעצם אנחנו חוגגים חנוכה?

ימים של מלחמה נוראים, של מרד על עצמאותנו, של חילול קודש הקודשים...

ובתוך כל הרע, אנחנו בוחרים להדגיש את הטוב.

אבל בואו, כולנו מכירים יהודים יותר מיום או יומיים – אנחנו לא בדיוק הדת הכי אופטימית בשוק.

מוכרחים להיות שמח, אבל בכל זאת אנחנו לא בדיוק שמחים בחלקנו 24/7 ולא מתלוננים אף פעם...

בטקס החופה יש את הרגע המוזר שבו אנחנו חייבים לשבור משהו, "אם תשכח ירושלים".

על שום מה? על שום שאין שמחה שלמה כל עוד בית המקדש לא הוקם מחדש.

גם ברגע הכי שמח בחייו של אדם, הוא אמור לחשוב על חורבן הבית.

אני חושבת שזה בדיוק מה שיפה בעיני ביהדות.

זה לא שאנחנו פסימיים בטירוף, או אופטימיים ללא הפסקה – היהדות מזכירה לנו שצריך לאזן. שבכל שמחה יש עצב, ובכל עצב יש שמחה.

אנחנו רק צריכים לזכור לחפש אותם, ולהכיל את המורכבות הזו, בטוב וברע.