חירות מחודשת

המשפט האהוב על אחותי הגדולה ועליי מההגדה הוא:

בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

והשנה הוא קיבל משמעות מחודשת.

אולי בעצם בכל דור הוא מקבל משמעות מחודשת...

כי מסתבר שגם כשיש לנו בית, חירות יכולה להיות מוטלת בסימן שאלה.

ולמרות הניגודיות הכואבת נזכרנו שחופש ומלחמה הם לא מנוגדים כמו שחשבנו,

שלפעמים צריך לאחוז בנשק בשביל להבטיח שלא עוד.

אתוסים שכבר העזנו לחלום שחלפו מן העולם במאה ה21.

אז השנה לחופש הזה יש משמעות מחודשת, והוא לובש הרבה מאוד צורות.

כל רגע משעמם ויום-יומי צבוע מחדש בהכרת תודה.

והיצירה שלי נצבעה השנה בגוונים משוגעים של חירות!

לפני שנה כשהיינו בישורת האחרונה של ההוצאה לאור אף אחד לא דמיין באיזו חדות המציאות סביבנו תשתנה.

ובכל זאת – קוראים חדשים נחשפים ל"המושכת בחוטים", קוראים וותיקים ממשיכים לחזור אליו ולמצוא בו נחמות חדשות ואני ממשיכה לכתוב ולשפר את הספר השני כי אף אחד לא יעצור אותנו.

זו חירות.