אזור הנוחות

באמצע השבוע האחרון של ההדסטרט – עם כל הלחץ והמאמצים האחרונים – ביקשו ממני להתחיל לחנוך בלטינית.

למי שפספס או לא זוכר – כשאני לא סופרת אני סטודנטית לספרות ולימודים קלאסיים, וכבר שנה חצי לומדת לטינית ויוונית עתיקה.

אז עכשיו ביקשו שאעשה שיעורים פרטיים לסטודנטים שרק התחילו את השפה.

פייר? התרגשתי.

תכננתי להציע את עצמי ובסוף פנו אליי, ועוד בלטינית!

אבל בראשון התקבלה הבשורה "המרה". בסוף הם רוצים שאחנוך ביוונית.

קודם כל התבאסתי.

אני מעדיפה בהרבה את הלטינית – אוהבת וטובה בה יותר.

אבל כמו שהחיים כבר לימדו אותי – במצבים כאלו צריך להפוך דיסק:

לפחות אתרגל שוב את היסודות של השפה ואשתפר בה, אולי ככה אתחבר אליה יותר, איזה כיף שסומכים עליי מספיק עם שתי השפות כדי שיתלבטו איפה לשים אותי.

כי בסופו של יום, אנחנו צריכים לעשות הרבה דברים שהם לא בדיוק הבחירה הראשונה שלנו כדי להצליח.

אני לדוגמה לא סובלת רשתות חברתיות. באמת.

אבל אם לא הייתי חופרת ברשתות יומם וליל בחודש האחרון איך היינו מגיעים ל300 ספרים?

רק כשאנחנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו אנחנו באמת מתפתחים.

כל אי נוחות היא רק הזדמנות להרפתקה חדשה.