עצמאות על מלא

המילה עצמאות קיבלה משמעות חדשה בשנתיים-שלוש האחרונות.

אני "עצמאית" עכשיו, אחת אמיתית. עם עסק וקבלות והחזרי מס ועוד מילים גסות של אנשים מבוגרים.

ולהיות עצמאית זה כאב ראש אמיתי.

אף אחד לא מספר לך שבשביל להיות סופרת את צריכה גם לכתוב ולערוך, אבל גם לנהל משא ומתן על חוזים, לקרוא אותיות קטנות של מכרזים, לסחוב עשרות קילוגרמים באופן קבוע ולהחזיק בבית גזיבו, גרילנדות ושולחות מתקפלים.

הפתעות שוות לקראת ההדסטרט

אבל יש בזה חופש. אני מקבלת את ההחלטות שהכי נכונות לעסק שלי, זו הדרך היחידה שבה אני יכולה להגשים את עצמי באמת.

כל האחריות עליי, אבל התוצר הסופי ייעשה בסטנדרט שלי, ואף אחד חוץ מנסיבות עליונות לא מכתיב לי לוחות זמנים או גובה ממני אחוזים על האמנות שאני יוצרת.

על פניו, אין לזה שום קשר ליום העצמאות.

אבל השנה חשבתי על זה... האם באמת אין קשר?

גם מדינה, כמו עסק, זה כאב ראש.

אף אחד לא מספר לנו מראש שזה לא רק הכרזה ודגל יפה – יש גם מלחמות ומיסים ואינפלציה.

כל האחריות עלינו, אבל בסוף אף אחד חוץ מנסיבות עליונות לא מכתיב לנו איך לחיות ולהגשים את החזון שלנו.

זה לא כיף, אבל יש בזה חופש וזו הדרך היחידה שבה נוכל להגשים את עצמנו באמת.