עם כלביא ישנוץ

איזה. שבוע. מוזרררררר!

יוני החודש הכי עמוס בחיים שלי באופן קבוע – שבוע הספר על כל הכנותיו, סוף שנה אקדמית ולרוב עוד שטויות של הצבא.

גם השנה זה היה אמור להיות איום ונורא.

מעבר למה שאתם כבר יודעים, כמובן שיש לי מטלות לסוף שנה, התחלתי ללמד ועכשיו יש בדיקת מטלות אמצע של הסטודנטים (המעולים) שלי, להכין שיעורים, ונוסף על כל זה – הייתי אחראית על הפקה שלושה אירועים שונים במכון לספרויות.

במילה אחת: אווץ'.

ובבת אחת הכל עצר – שבוע הספר הוקפא (הם שוקלים לעשות כמה ימים בשבוע הבא, אני לא אופטימית), הלימודים מרחוק, האירועים שעדיין לא התקיימו בוטלו. ואני בבית.

לא ראיתי את בעלי כל כך הרבה זמן ברצף כבר חודשים.

אז נכון, יש את כל הקטע של להתעורר ב4 לפנות בוקר ולרדת לבניין של המקלט שלא באמת יציל אותנו אם יקרה משהו כי לא ידעו לבנות מקלטים טוב לפני 60 שנה, ויש את הפחד הקיומי שצץ מדי פעם, אבל תכלס...?

אני מרגישה שיש לי יותר זמן לעצמי מאי פעם!

עשינו אפילו פאנל על הבצל בזום!

עשיתי אימונים השבוע בבית, עבדתי באיזי, התחלתי להכין את הקרקע לספר השלישי, ניקיתי את המקרר(!!!!)

ואז התקשרו מהצבא. לא חובה שאני אבוא אבל ישמחו אם מסתדר, ו... מצאתי את האומץ להגיד לא. כבר טעמתי את החופש, אבל אם אתם לא מוצאים מישהו אז תעדכנו...