פתאום שביתה

חודש הספר העברי נפתח אתמול וזה היה אמור להיות חודש מהעמוסים בחיי.

אמור.

דווקא לא בגלל הרצאות, כנסים, פסטיבלים שהייתי רוצה שימלאו את הלו"ז שלי, או לפחות לא רק.

זה החודש האחרון לסמסטר – מה שתמיד גורר איתו עבודות ועומס – ובכל זאת יש לי שבועיים מילואים שאני מגיעה כמעט כל יום ותכף יתחיל גם שבוע הספר.

השנה הלכתי על גדול ויהיה לי דוכן במתחם המרכזי בשרונה ת"א, החרדה בשיאה כבר מעכשיו.

אבל אז קרה משהו בלתי צפוי – התחילה שביתה באוניברסיטאות.

לא כל המרצים שלי חלק מהשביתה, רק רובם המכריע.

לא ברור עדיין מה יילד יום – האם נחזור ללמוד? האם יכירו לנו בקורסים האלו? אם כן, אז איך?

המון אי ודאות ופחד אינסופי שיחזרו מהשביתה ברגע שיתחיל שבוע הספר – או גרוע מכך, שהלימודים לא יחזרו וסמסטר שלם ירד לטמיון.

מצד אחד זה מאפשר לי להישאר שפויה תוך כדי המילואים אבל מצד שני זה מתסכל נורא.

קשה לי בלי שגרה, וקשה לי שאני לא יכולה לתכנן את הזמן שלי מראש בצורה מסודרת.

אבל אף אחד לא שואל אותי כרגע, ואני מתחילה לתכנן תוכניות מגירה מה אעשה ביום שאחרי המילואים כדי שהלימודים שלי יפגעו כמה שפחות .

וגם, אתם יודעים... ננסה לנצל את ההזדמנות כדי להגביר קצב עם הספר השני 😉