מראה מקום

לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה מראה.

גם אני לא חובבת מראות גדולה אבל השבוע קיבלתי תזכורת נוספת לכמה חשוב זה לעצור ולהסתכל לאחור על הדרך שכבר עברנו, לפעמים נהיה מופתעים כמה רחוקים אנחנו כבר.

מדי פעם ישנם סופרים, לרוב סופרות, שעושים הטעות ומזמינים פגישה אישית איתי.

תסמונת המתחזה שלי זועקת לשמיים ואז אני מתיישבת לבדוק מראש את הסוגיות שמטרידות אותן, מסדרת לי יפה שנספיק הכל, ובסוף יושבת איתן שעתיים במקום שעה כי אני פטפטנית.

השבוע (בין מבחן באיטלקית ויריד גיק*סטיישן ששניהם המיסו לי את המח, כל אחד בדרכו) קיימתי שתי פגישות כאלו שהוזמנו בהדסטרט, וזה היה מרגש במיוחד.

אחת ממוקדת תהליך הפקה ושיווק, אחת ממוקדת פיתוח עולם ומערכת קסם – והייתה לי הזכות להיות הבחורה שמרימה את המראה ואומרת "אבל תראי כמה כבר הספקת עד כה".

זה יכול להיות עצירה ובחינה של הסושיאל בשביל להבין את הכח של המותג שלנו, ואיך אפשר למנף ממנו גם את הפרסום של הספרים.

זו יכולה להיות השאיפה ליצור עולם ייחודי יותר מהרעיון המקורי – אבל בעצם בין המילים מתחבא עולם שכבר תפס צורה והעמיק בלי ששמנו לב לזה.

גם אני למדתי דברים חדשים על הספרים והעסק שלי השבוע.

גם כשישבנו לשיחות והייתי צריכה פתאום לדבר שוב על התהליכים שאני עברתי, גם בהיכרות שוב עם קוראים חדשים, וגם סתם ככה, אתמול בערב, מול טבלאות אקסל שישבתי לעדכן וכמה פרטים קטנים שפספסתי.

וגיליתי שאני במקום אחר, שעברתי דרך, ושהספרים שלי מתפתחים מיום ליום.