הסופ"ש האחרון

אני בחורה שאוהבת לתכנן דברים מראש. חובבת אקסלים מושבעת (הטבלאות, לא המשקאות).

הבעיה הרצינית שלי היא שאני מתכננת כל דבר לגופו וסומכת על עצמי להצליח לג'נגל ברגע האמת, בלי לחשב תמיד עד הסוף, אילו מחוייבויות יחפפו.

האם חשבתי מראש על זה שהסופ"ש שבו יסתיים ההדסטרט יהיה גם הסופ"ש שבו נסיים לעבוד על הספר? לא, בכנות לא.

ועם זאת... הנה אנחנו, עושים הגהה אחרונה על מודפס, בראשון (גג שני) מקווה לאשר עותק שמש ולהיכנס בלי נדר להמתנה לדפוס.

זה לא היה שילוב אידאלי, למרות הסימליות.

כשאת בהדסטרט את צריכה להיות בתוכו ב100%, וברגעים האחרונים של ההפקה את ממש לא אמורה לעגל פינות וצריכה להיות הכי מרוכזת.

אז השתדלתי ממש.

אל תדאגו, לא עיגלתי פינות. התפתתי פעם או פעמיים לדלג שלב אבל מעבר להצהרה מיואשת או שתיים שאני מוותרת על עוד הגדלת ראש שהרבה סופרים לא עושים – הזזתי את עצמי ודאגתי שהכל יושלם.

שתי הגהות מקצועיות (לפני ואחרי עימוד), אחות שמוודאת, אני קוראת בקול רם את הכל, אבא עובר על המודפס... מנסים לא לקצר תהליכים, רק זמנים.

ועכשיו מה נשאר? ברגעים אלו ממש יש לי אבא שקורא גרסה מודפסת של הקובץ הכי עדכני, אחר כך צריך לתקן אותו (קצת עניינים קוסמטיים וקצת הגהות שהוא כנראה ימצא), ואז שולחים לבית הדפוס ועוברים על ההדפסה שלהם גם לראות שהכריכה יוצאת טוב ואין הפתעות בפנים, וזהו...

אה, ועוד יומיים שלמים של הדסטרט. ולהתכונן לקראת המשלוחים. כן, גם זה.