הדקה ה-91
בעתות משבר אנחנו נתלים במילים מחזקות שאמרו אנשים חכמים.
השבוע אלו מילותיה של יהודית, מנהלת הפרויקטים של בית העורכים.
אוחחח כפרה על יהודית!
"כשהתהליך כ"כ ארוך, הרבה פעמים מגיעים לסוף בלי כח ורק רצון של "בוא נגמור עם זה כבר". בכלל - לא רק בהוצאת ספר, הרי.
וראיתי יותר מדי פעמים פרויקטים מופלאים שיוצאים כזה כמעט, בגלל חוסר הכוחות בסוף התהליך.
אנחנו איתך לחלוטין ואנחנו כל כךךךך רוצים שהספר יצא מושלם. אז קחי כמה נשימות עמוקות.️"
אתם לא מבינים באיזה לחץ אני.
בהדסטרט שיערתי שהספר יהיה מוכן בפברואר ואנחנו כבר באיחור של חודשיים, כמעט שלושה. זה שוק אכזר בהקשר של דדליינים – אי אפשר באמת לצפות איפה יהיו עיכובים ואיפה הפתעות, פעם אחרי פעם "כמעט" הספקת להגיע לדדליין החדש.
אני רוצה להעיף את הספר כמה שיותר מהר לקוראים שמחכים לו בבית.
אבל גם לא רוצה לחפף בדקות האחרונות של המשחק.
וזו הדילמה האמיתית, האיזון בין לעבוד מהר ולעבוד טוב, ואיפה עובר הגבול בין לעבוד יותר מדי ולא להצליח לשחרר.
אז בשלב הזה עותק השמש (הדפסה ראשונית של הספר) בידיי המגיה האחרון ואני משתדלת לנשום עמוק בבית ולהמשיך להתכונן ליום הדין כש700 ספרים ימצאו את עצמם בסלון ביתי.
המטרה – להצליח לארוז את כל הספרים שכבר הוזמנו בערב אחד ולהתחיל לחלק למחרת.
בשלב הזה כבר יהיה מותר להזדרז.