איפשהו באמצע

יש תחושה מוזרה בחודשים האלו של הקיץ – כולנו נמצאים איפשהו בין לסכם את השנה הקודמת, ללהכין את השנה הבאה.

זה היה שבוע כזה, של לסכם ולהתחיל.

אני משתדלת לסיים כמה שיותר מהר את המטלות מהשנה הזו אבל הן מחולקות לשני סוגים:

המטלות שלא עוזרות לי בתזה – אחת כבר הוגשה השבוע ואת השניה אני צריכה לסיים לפני המעבר.

הסוג השני הן המטלות שיעזרו לי להתחיל לעבוד על המחקר שלי, וזו המטרה המרכזית לשנה הבאה.

מעבר הדירה מתקרב בקצב שיא ואנחנו כבר מתחילים לארוז ולארגן את הבית, יש הרבה שאני שומרת "ליום שאחרי". קצת משנה מקום משנה מזל...

אבל שינוי המקום גם באמת מביא הזדמנויות חדשות והשבוע נפתחו דלתות חדשות.

יש דיבור על שיבה למרכז למחוננים שלמדתי ועבדתי בו בצעירותי, וזכיתי לראות השבוע הרבה פנים מוכרות של אנשים אהובים במיוחד.

המחשבה על לחזור לצוות, הפעם כאחת המורות, היא מרגשת במיוחד – זה מסוג המקומות שמקבלים בהם זכרונות לכל החיים.

מהצד השני, גם תכנון המשרות באוניברסיטה השתנה מאוד השבוע... ויש דיבור על מחקר חדש שאולי אקח בו חלק. מחקר אמיתי, לא רק לשכתב מאמרים למטלות.

זה מרגש אותי הרבה יותר ממה שציפיתי!

אז כן... איפשהו בתפר בין סיום להתחלה, והרבה ארגזים.