אור איתן
אז חנוכה, ולראשונה באוניברסיטה העברית יש חופש.
שנה שעברה היה חופש של יום אבל השנה שבוע שלם! כלומר מיום שני עד יום ראשון הבא מה שכמובן היה מאודדד מציק.
אז זו הזדמנות להשלים קצת שעות שינה, לעשות שיעורי בית טיפה פחות בלחץ וכמובן לערוך בקצב מוגבר.
כמו כל שבוע חופש כל הימים קצת מתערבלים ואני מופתעת שכבר שישי והוא כמעט נגמר.
גם רשימת המשימות שלי מופתעת וכמובן שלא סיימתי את כל מה שתכננתי לעשות, ואני מקווה להספיק כמה שיותר מהן ביומיים שנשארו.
ולמרות שזה היה חופש מעט מבוזבז (יש שיגידו מושקע בלא לעבוד 24/7) זה בכל זאת נחמד שהאורך של החג מאפשר לנסוע הלוך ושוב ברחבי הארץ ולחגוג אותו עם הרבה קבוצות חברים ומשפחה שונות.
משפחה מורחבת, מצומצמת, חברים מהאוניברסיטה, חברים מהבית, אירוע של העבודה של בן הזוג – ואפילו סתם לבד בבית עם החתול.
זה חג שמזכיר לנו מי נקודות האור שלנו ונותן לנו תירוץ לחגוג יחד.
מאחלת לכולנו נרות אחרונים משמחים ומוצלחים וש"המושכת בחוטים" יעבור לעריכה לשונית כבר השבוע – כבר רואים את האור בקצה המנהרה!