שנהיה לזנב
השנה אני מאחלת לעצמי להיות לזנב.
לפני שנה איחלתי שבאמת נסיים את ההוצאה המחודשת לפני שבוע הספר, שבראש השנה הבא "יהיה לי כבר ספר ביד". והנה עברה שנה ואני רק מתנצלת כל הזמן על עוד עיכוב ועוד עיכוב...
אני לא יודעת איך זה נראה מהצד, אבל דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אתם תראו רק את התוצר הסופי – אני רואה את היצירה שלי מטפסת צעד אחרי צעד, כובשת פסגה אחרי פסגה, ואת כל הדיו, היזע והדמעות שנשפכים בשפע בדרך.
אין מה להיתמם – המצב של הפנטזיה הישראלית בקאנטים. זה לא סוד. כל קורא פנטזיה יודע להגיד שתמיד עדיף ספר מתורגם על ספרות מקור, למעט הבודדים שמפרגנים ממניעים קהילתיים או ציוניים.
"נערת החלומות" היה בסדר. היו מי שהצליחו לראות את הקסם שלו מעבר לרמה שהוא היה בה – ואני מוקירה מאוד כל אחד ואחת מכם.
אבל הוא היה "הספר שהוצאתי בגיל 16" ובדיעבד זה כל מה שהוא נועד להיות.
הרגל בדלת כדי להכריז שאני רצינית, שזו הקריירה שלי, שתפסיקו להקטין אותי כל הזמן.
זו הייתה הדרך שלי לענות לכל המבוגרים ששאלו "תרצי להיות סופרת כשתהי גדולה?" בתשובה האלמותית "אני כבר".
הבחירה לכתוב אותו מחדש לפני שנה הייתה קשה כי היא דרשה ממני להשלים בדיוק עם זה. אבל הפנמתי ושינסתי מותניים – כי אני יודעת מה הפוטנציאל של הסדרה הזו. ורק אני יכולה להנגיש אותה לעולם.
עבדנו קשה מאוד בשנה האחרונה, בעיקר שלי (העורכת המדהימה) ואני, אבל התודה מגיעה גם למעטפת הקרובה והסופר משמעותית שלי. ולטענת גורמים מקצועיים – כבר עכשיו הוא במצב טוב יותר מהרוב הגורף של ספרי הפנטזיה הישראלים.
אבל זה לא מספיק.
הוא יכול וצריך ומסוגל ליותר.
אז ספר אהוב שלי – השנה אני מאחלת לשנינו שנהיה לזנב.
אני מאחלת לנו שכשילדים אקראיים ברחבי הארץ יסיימו לקרוא אותך הם יגגלו את השם שלנו כדי לבדוק מאיזה שפה תורגמנו, והעיניים שלהם ינצצו כשיגלו שאנחנו כחול־לבן.
אני מאחלת לנו להיות לזנב כי הגיע הזמן שנעלה ליגה.
אל תדאג, האחים שלך גם יהיו לראש יום אחד.
Comments