למה לי פנטזיה עכשיו?


כשהייתי צעירה יותר אמא שלי תמיד כעסה עליי שאני קוראת יותר מדי פנטזיה.

היום כמבוגר האחראי בחיים שלי אני כועסת על עצמי שאני לא קוראת מספיק פנטזיה.


כפי שכבר רמזתי לכם בשבוע שעבר – אני חושבת שיש סיבה למה פנטזיה קשורה באופן משמעותי כל כך לחוויית הנעורים שלנו, גם עבור מי שממשיך לקרוא אותה כל החיים.

יש סיבה למה פנטזיה (לפחות פופולארית) היא לרוב סיפור התבגרות.

זו גם הסיבה שאני ממשיכה ואמשיך לכתוב פנטזיה.


כשהסיפור מתרחש בעולם שונה משלנו קורים כמה תהליכים מרכזיים:

ראשית, אנחנו כקוראים צריכים לעבוד הרבה יותר קשה. הרכבת הפאזל של העולם הזר לנו והבנת העקרונות

והמוסכמות שלו מקשה על התהליך וגורמת לנו להיות מושקעים בו יותר. כלומר, אנחנו מתמסרים יותר לספרי הפנטזיה שהצליחו לתפוס לנו פינה בלב, כי עבדנו קשה כדי להבין אותם.

שנית, יותר קל לנו לעשות הזרה ולהפריד כביכול בין הסיפור לחיים האמיתיים. כי כשיש דמות אמריקאית לדוגמה, את קוראת אותה עם כל הסטריאוטיפים שכבר יש לך על אמריקאים. הבריחה לעולם בדיוני מאפשרת לנו להניח בצד את המשקפיים שאנחנו לובשים ביום יום ולהרכיב משקפיים חדשות, לראות את העולם טיפה אחרת – מה שמוביל אותי לסעיף הבא.

אנחנו נעשים רגישים יותר לחוויות אנושיות. מצחיק להגיד את זה, אבל דווקא כשהדמות שאת מתחברת אליה היא לא אנושית לגמרי, זה גורם לך לחשוב על מה שדווקא כן עושה אותה כזו במובן המופשט של המילה. בסוף כשאני כותבת את לואי, אחד הגיבורים המרכזיים בסדרה, אני לא אוהבת אותו כי הוא יצור חצי מיתולוגי בעל גורל כביר – אני אוהבת אותו כי הוא ילד מורכב, עם חולשות ופגמים, שרק מחפש קבלה מהסביבה שלו.

ואני לא לבד בזה – לא מעט מהמילים החמות שקיבלתי על הספר הראשון היו על זה בדיוק.




אני חושבת ששלושת התהליכים האלו הופכים את החוויה של קריאת פנטזיה לתהליך התבגרות פנימי של כל קורא, לא משנה בני כמה היינו כשפתחנו את הספר.

כי ללמוד לראות את העולם מזווית חדשה, להבין שהחיים מורכבים וללמוד להזדהות עם זרים שבדרך כלל לא היינו מצליחים לראות את הזווית שלהם – זה ממש חלק מרכזי וחשוב בתהליך ההתבגרות שלנו.


וזה למה פנטזיה, לפחות בעיני, תמיד תלך יד ביד עם נעורים.