לבחור מחדש

Updated: Jul 22

כבר אז, בסוף כיתה ג', קיבלתי החלטה.

בזמן שכל החברים שסביבי חלמו להיות נגנים מפורסמים, זמרות מצליחות, שחקני כדורגל – אני החלטתי שאני רוצה להיות סופרת. אבל אחת רצינית, שכולם יכירו. במבט לאחור אני חושבת שהמחשבה התבשלה לה גם תקופה ממושכת עוד קודם לכן.


התיישבתי ערב אחד והחלטתי שאני פשוט מתחילה. בחרתי שם לגיבור שלי והתחלתי: "היו(ה) היה פעם ילד ושמו לואי סמרקש שגר עם אימו הענייה..." אחרי כמה חודשים הבנתי שהגעתי למבוי סתום בכתיבה, משהו לא הסתדר לי בסיפור. החלטתי לוותר ולהתחיל לכתוב סיפור חדש.


ההחלטה הזו לא החזיקה הרבה זמן. זו הייתה הפעם הראשונה שבחרתי ביצירה שלי מחדש, וממש לא הפעם האחרונה. אבל כבר אז הבנתי שאני חייבת לשתף את העולם בסיפור הזה, שיש בו משהו מיוחד.


לקחו לי הרבה שנים לדבר על הכתיבה שלי בפתיחות – רק החברים הקרובים ידעו על התחביב המגה־חנוני שלי. אבל עם העלייה לחטיבה הגעתי לכיתה הנכונה ומצאתי אנשים שהם כמוני, וכבר לא הרגשתי את הצורך להתחבא. התחלתי לדבר על הספר, הדמויות והעלילה בכל הזדמנות שהייתה לי (עד היום מרחמת על החברים שהיו צריכים להתמודד עם זה).


אבל על כל חבר תומך היו שניים קצת פחות שאמרו לי שזה תחביב נחמד, אבל ספר לא ייצא מזה. והייתי חייבת להראות להם שזה לא המקרה שלי. ידעתי שהוא לא מושלם ושאני יכולה לשכתב אותו עוד אלף פעמים ועדיין לא להיות מרוצה – ובכל זאת הוצאתי לאור את הספר הראשון שלי "נערת החלומות" במרץ 2015, אמצע כיתה י"א. ממש באמצע הטרפת של הבגרויות, המבחנים, ערב לפני המסע לפולין.


זה היה מטורף ומספק בטירוף, אבל גם הרבה יותר קשה ממה שציפיתי. המשכתי לכתוב את הסדרה ולנסות לשווק אבל בכנות – זה לא ממש הלך. ואחרי כמה זמן זה כבר נהיה פחות אפקטיבי בכלל לנסות כי "תכף אסיים את הספר השני ואז עדיף יהיה להשקיע את כל המאמצים השיווקיים".



לקחו לי כמה שנים טובות לסיים את הספר השני בסדרה, עמוק אל תוך השירות הצבאי (הארוך) שלי. וכשנתתי אותו לחברים לקרוא כולם התלהבו בטירוף – כי הוא באמת ממש טוב! (באופן אובייקטיבי לגמרי) רק חבר אחד חזר אליי עם פרצוף ט' באב אחרי שהוא קרא ואמר "אופיר, את צריכה לערוך את הראשון מחדש. הפער ביניהם גדול מדי."

נפנפתי אותו ואמרתי שאני ממש לא פותחת שוב את הראשון, זה כבר מאחורי.

אבל הספק נזרע בשיחה ההיא.




כשהתגלגלתי עם הספר השני אל "בית העורכים" לבחון התאמה של הספר למרתון כתיבה משוגע לקראת שבוע הספר 2022 הם אמרו לי בפנים שהם לא מוכנים לעבוד איתי במרתון על השני, כי הבחירה הנכונה והמקצועית היא להוציא מחדש את הראשון. זה היה קשה אבל כאמור – הזרעים כבר נזרעו.


עבר עליי שבוע נורא של חששות ולבטים – לפתוח שוב את הראשון? האם אי פעם אצליח באמת להתקדם הלאה? לא הגעתי מוכנה לזה, נפשית וכלכלית. אבל בסוף השבוע המורכב קיבלתי החלטה – בחרתי בסיפור מחדש.


פתחנו את הסיפור ופירקנו לגורמים את הדמויות, את ציר העלילה, את העולם, החלפנו שמות ומונחים – אפילו את השם של הספר והסדרה. בעזרת עורכות מעלפות צעד אחר צעד אני מלטשת את היהלום שלי, מנסה למצות את כל הפוטנציאל שגלום בו – ואני יודעת שהוא שם! תמיד ידעתי, גם בכיתה ד' כשהייתי צריכה לבחור בו מחדש בפעם הראשונה.


בימים אלו אנחנו ממש לקראת סיום העריכה הסגנונית ותחילת העריכה הלשונית של הספר. עוד כמה חודשים אוכל לחבוק את הספר הראשון שלי, שוב. אני לא מתחרטת לרגע, לא על הבחירה להוציא את הגרסה הראשונה של הספר ולא על הבחירה לפתוח אותו עכשיו מחדש. אלו תהליכים שהסיפור ואני היינו צריכים לעבור באופן הזה בדיוק כדי להגיע לכאן.

זה מרגש, ומפחיד, ומתיש. אבל בחרתי בזה – והפעם בכל הכח.


אני מזמינה אתכן ואתכם להצטרף אליי למסע המחודש הזה, מזמינה אתכן לבחור בו גם.