תקופת סיוטים
השבוע המח שלי החליט להעניש אותי.
אירוע השיא כמובן היה הכנס המקסים של "בין השורות", הפעם היחידה שיצאתי מאינספור קבצים וספרים ואייפדים של למידה למבחן המסכם והמפחיד בטירוף שלי.
אז איך הוא החליט לחגוג את המאורע? סיוט כמובן!
זה היה נורא.
אחרי יומיים של תרגום מלטינית מהבוקר עד הערב, בלילה שלפני הכנס חלמתי שבשביל להעלות פוסט סיכום על איך היה אני חייבת לסיים לתרגם פסקה.
ואני יושבת מול הדף, מסמנת את מה שאני תמיד מסמנת בתחילת התרגום – ואין לי מילון! אין לי מושג מה לעשות, ובכלל אני כבר מבינה שזה חלום ושזה כנראה ג'יבריש שהמצאתי.
התעוררתי מאוד בקלות בבוקר, רק להפסיק את הזוועה הזו.
ומשם כמובן נסעתי לתל אביב, פגשתי את המארגנות המושלמות והקוראות הלא פחות מדהימות, ועל הדרך קיבלתי זמן איכות עם חברות בין המתעניינים.
זה היה כיף באמת אם לא הייתי חושבת כל הזמן על כמה עבודה עוד מחכה לי!
מה אגיד? לפחות הלמידה מחשלת.
כל התואר אני מרגישה שלאט-לאט אני משתפרת, גם בתרגומים. אבל הכי הרבה שיצא לי לתרגם ביום אחד זה אולי 60 שורות (תזרמו למרות שרובכם לא מכירים את הקונספט), ובשביל להספיק לסיים בזמן אני צריכה לתרגם הרבה יותר!
הצלחתי השבוע להתחיל עם 100 שורות ביום, לעלות ל120, לדלג ל150 ולהצליח להישאר שם יומיים ברצף! בעודכם קוראים את המילים האלו אני מנסה לשמור על שיא שלושה ימים ברציפות.
לצערי, זה לא הולך להיגמר בקרוב.
השאיפה היא לסיים ללמוד למבחן המפלצתי בחודש הקרוב ולגשת אליו (אנחנו בוחרים את המועד), בשביל לנוח טיפה בין התארים.
נו טוב, גם לכתוב יהיה שם באמצע...
אבל היעד הבא הוא הוגיקון בשבוע הבא – מעניין מה אחלום אז!
留言