top of page

תעירו אותי כשספטמבר נגמר

עכשיו כשנגמר השבוע הראשון של ספטמבר אני יכולה להכריז רשמית – זה הולך להיות אחד החודשים האלו.


נו, חודש כזה שרשמית כמעט ואין לך שום דבר בלו"ז ובכל זאת המשימות נערמות ואת מאחרת בכולן.

והזמן רץ – וואי וואי איך הוא רץ!

אני בשוק ששוב יום שישי.


בין הדוכנים השווים, להדפסה השנייה, לסמינריון שצריך לכתוב את עצמו, ליצירות שאני אמורה לסיים לקרוא, למילואים, למצגת לאייקון, לחומרים לפרויקט נוסף, לערבי חג, לחלטורה שלי באוניברסיטה, להפתעות שאני אמורה להכין בשבילכם לאייקון, לתכנון החופשה, לארגון החתונה, לכתיבה של הספר השני – לא נשאר לי המון זמן...


וכל פעם שאני מתקדמת מעט עם משימה א', שואלים אותי מה קורה עם משימה ב'.

וכל פעם שאני עושה משהו בבוקר שהוא לא להתקדם עם הר המאמרים שלי – אני מרגישה רע.

וכל פעם שאני עושה משהו בערב שהוא לא לכתוב – אני מתבאסת.


קצת בא לי פשוט להתעורר במרץ – עם כל הזיכרונות הטובים מהחודשים שאמורים לבוא ואחרי שהגשמתי את כל היעדים שהיו לי לחודשים הללו!

פשוט כי אחרת אין שום מצב שבאמת אצליח להגיע לכל היעדים האלה.

אבל יהיה בסדר – אנחנו כאן בשביל הדרך, גם אם היא קשה, לא בשביל להגיע לקו הסיום.


Bình luận


bottom of page