שנק"ל לשבת

פעם שמעתי סיפור על צלם שצילם מתפללים יוצאים מבית כנסת בערב שבת, והרב ראה אותו והתקרב אליו.

הצלם התבייש והניח שיגרשו אותו אבל אז הרב הגיע אליו ואמר לו ברוגע: "אני מאחל לך שתזכה למספיק פרנסה בשביל שלא תצטרך לעבוד בשבת." 

מאז הוא תמיד הקפיד לפנות לעצמו את היום.

אני חילונית מוזרה, מעט יותר מקפידה מהמקובל במגזרנו.

פסח וכיפור כן, כשרות – אני שומרת כבר כמעט תשע שנים בין בשר לחלב.

היתר לא.

למרות ששבת...

הלוואי והייתי יכולה לקרוא לה יום מנוחה!

לעשות רק מה שעושה לי טוב, לא בהכרח לשמור שבת...

אבל אני עדיין לא שם. משתדלת לנוח כמה שעות חביבות, אבל זו לא "שבת".

המינימום שלי בדרך כלל הוא לא לצאת לעבוד, גם אם אני ממשיכה עם שיעורי בית או כתיבה.

לא תראו אותי בדוכנים, לא תמצאו פוסטים שעלו במהלך השבת – שישי או מוצ"ש בלבד (למעט פוסט אחד שתיזמנתי מראש במלחמה והמערכת החליטה שהתכוונתי ל11 בלילה).

אבל לחץ חברתי הוא כוח חזק!

הסופ"ש היה פסטיבל אלטרנטיבי לשבוע הספר והופעלו עליי לחצים חברתיים לא מתונים.

אז לא רק שעבדתי השבת, גם גיליתי בדיעבד שלא כתבתי מראש את השנקל עבורכם!

אז תהנו לכם משנק"ל של מוצ"ש.

לא מבטיחה שתראו אותי שוב בדוכני שבת בזמן הקרוב...