רשתות דכאוניות
מצחיק להגיד את זה כשהשנקל משותף גם ברשתות החברתיות – אבל רשתות חברתיות זה מדכא ממש!
תמיד הדשא של השכן תמיד ירוק יותר בפיד, והשכנה נראית יפה ומצלחת יותר ו... אתם יודעים. כל אחד מזהה את מה שמפריע לו במיוחד.
אבל במלחמה האירוע הזה נהיה הרבה יותר מורכב.
שמתי לב שיש הבדל משמעותי בחווית הגלישה בין הרשתות השונות ואני עדיין לא בטוחה אם זה קטע של אלגוריתם או מדיניות נגד אלימות.
באינסטגרם לדוגמה אני מרגישה הרבה הרבה יותר בטוחה מבטיקטוק. טירוף מה שהולך שם.
מצנזרים ישראלים על ימין ועל שמאל אבל תגובות "חבל שהיטלר לא סיים את העבודה" עומדות בתקנון.
קודם כל זה גורם לי לרצות לוותר על הטיקטוק.
(בלי קשר לעובדה שכבר חודשים אני לא מצליחה להעלות לשם סרטונים בצורה עקבית כי זה הורס לי את הבריאות.)
אבל תגובה שנתקלתי בה השבוע גורמת לי לתהות אם כולם מרגישים ככה.
בסרטון ישראלי שדיבר על היעדר תמיכה מהעולם, הגיב פרו\פלסטיני מתוסכל שהוא לא מבין על מה אנחנו מתבכיינים – כולם אוהבים יהודים ומרחמים עליהם.
ברור שזה לא נכון, אבל אולי זה אומר שהוא נחשף לתמיכה שאני לא נחשפת אליה? ואולי זה בכוונה?
באיזשהו מקום, זו חצי נחמה לדעת שבסוף היום לכולנו יש במשותף דבר אחד – כולנו סובלים מהאלגוריתם של טיקטוק.
Comments