פוס משחק

לפעמים כשיש לנו ממש הרבה משימות, הדבר הכי נכון הוא לעצור הכל.

שלא תבינו לא נכון, אני מתפקדת טוב תחת לחץ. מעדיפה עומס על הקלה בכל יום בשבוע. אבל אחרי יותר מדי זמן של עומס אנחנו נשחקים כל כך שהדבר האחראי היחיד הוא לעצור לרגע ולנשום.


ויש המון מה לעשות – לסיים את הסבב עריכה האחרון של הספר, להתחיל לעבוד על השני, לתכנן את ההדסטרט ועוד אינספור הפתעות מגניבות שאני מתכננת בהמשך.

אבל לפעמים, בעיקר כשעובדים בצורה מאוד יסודית על משהו, חייבים הפסקה.


אז לקחתי כמה ימים לעצמי.

קראתי, ישנתי, ביליתי וחגגתי בשתי חגיגות של חברים ומשפחה.

המצברים לא התמלאו באופן פלאי, אפילו לא קרוב לזה.

אבל אני מניחה שהגעגוע מתחיל ללבלב. מחר כבר אחזור לעבוד על הספר.


במקור תכננתי את הלו"ז ככה שאספיק להתקדם כמה שרק אפשר עם הספר השני לפני תחילת השנה הבאה.

הפעם אנסה לא לקפוץ יותר מדי מעל הפופיק, ולזכור שלפעמים דברים לא הולכים כמתוכנן.


מי ייתן והכוכבים יאירו לי את הדרך...