עיקר וטפל

אז הגמר של גפן עוד ארבעה ימים, ולא ממש מדברים על זה.

פעם חשבתי שאעשה חגיגה גדולה לפני הגמר, אולי אפילו אספיק להוציא את הספר השני לאייקון.

אבל יש מציאות, והיא דורשת אחרת.

הגמר יתקיים, אבל לא משנה מה יהיו התוצאות – הטעם יהיה מר. לכולנו.

האייקון מתקיים, אבל לא משנה כמה באמת יגיעו – השמחה תהיה חצויה.

יש מבצעים לחג – אבל יש גם מבצעים אחרים, בצפון או ברצועה.

אני אפילו לא במתח.

חשבתי שלפני שתגמר התחרות הבטן תתהפך מעט, שאחכה לאירוע הסיום ואשמח בכל אופן כי בסופו של יום אני מתמודדת לצד חברות טובות, ובאמת שכל הספרים טובים.

אבל מי חושב על זה עכשיו?

הראש במלחמה, בחיסולים שעוד צריך לראות איך ישפיעו, עם החטופים.

אם אני חושבת על האייקון זה בעיקר להכנות אחרונות להרצאה (המושקעת ממש) או לפאנלים, ובתפילות שקטות שאנשים באמת יגיעו.

גם להרצאות כמובן, אבל גם לדוכנים...

אבל מניחה שכדאי להתרכז בחיובי בינתיים, נכנסים לשבת ברגל ימין.

מקווה שכשנצא ממנה יהיו עוד חדשות משמחות, ויתקיים האייקון עם כל השמחה הראויה, שספרים רבים ימצאו בית חם וכמובן שהגמר של גפן יהיה מרגש – עם כל תוצאה שנקבל.

הרשימות החשובות באמת: