עוד צעד בדרך
כל הימים הרגילים בשנה רגילים באותו האופן, אבל כל שבוע הספר מיוחד בדרכו שלו.
אחרי ההצלחה המסחררת בשנה שעברה לא ידעתי למה לצפות, ואהיה כנה איתכם – הוא היה מוזר למדי!
בתחילת הדרך הקלפים לא נראו כל כך טובים.
המיקום של הדוכן היה הרבה פחות מוצלח, ברמה שגם מי שחיפש אותי בכוונה תחילה לא תמיד מצא.
המועד? באמצע סמסטר, ועל אחד האירועים הגדולים שהייתי אמורה לארגן.
פיזית? בימים הראשונים התחילו לי כאבים של שברי מאמץ ברגליים והגרון התקשה לעמוד בקצב.
ובכל זאת... היה מטורף!
ביומיים הראשונים התבאסתי שאין הרבה קוראים חדשים כמו בשנה שעברה, אבל אז הבנתי שזו לא כזו חוכמה ששנה שעברה כולם היום חדשים – והשנה?
כמה קוראים חוזרים באו לחפש אותי?
כמה באו לקנות את האסופה – וחלקכם הגיעו במיוחד בשבילה!
אפילו לי קשה לבטא במילים את כמות האהבה והחום (והלחות אבל זו בעיה אחרת) שקיבלתי השבוע.
אין תחושה טובה יותר מלראות למתעניין\ת את ההבנה שמתגבשת בעיניים שזהו – הם מצאו את המסע הגדול הבא שלהם.
אין התרגשות גדולה יותר מלראות קורא\ת חוזר\ת שבאים לספר כמה הם נהנו, והעיניים שלהם נופלות על האסופה ונדלקות.
ובעיקר בעיקר אין כיף גדול יותר מלדעת שזה אומנם עוד צעד חשוב בדרך אבל זו רק ההתחלה.
יש לי הרבה שאיפות, ולא פחות מכך – סבלנות.
קסמים אמיתיים לוקחים זמן.
אנחנו אומנם כבר שנה לתוך המסע הזה, אבל אתם בכלל לא מדמיינים עדיין מה אני מתכננת לכם!
Comentarios