לפרקים

יש הבדל תהומי בין בחירת שם לספר או סדרה – לבין פרק.

זה עקרונית לא אמור להיות כל כך שונה אבל עבורי זו חוויה הפוכה לגמרי.


אז הנחתי בצד את ההחלטה כבדת המשקל של שם הסדרה והרשתי לעצמי ליהנות טיפה עם הפרקים.

בלי קשר, אנחנו עורכות עכשיו את החלוקה של הפרקים מחדש, וזה מעלה את הצורך לחשוב על שמות חדשים.


התהליך הזה הוא אולי אחד מביטויי היצירתיות הגדולים ביותר שלי, ולא סתם העורכת שלי אמרה יותר מפעם אחת שזה אחד הכישרונות הגדולים שלי.

אני פשוט באמת נהנית מהחידה הזו – מהקריאה בין השורות עד שאני מוצאת את הביטוי הבודד שמכיל הכי טוב כמה שיותר רבדים שונים של הטקסט. למצוא מה בדיוק הגרעין שהופך את התמונות השונות ליחידה אחת.

וזה סיפוק שמאוד קשה להסביר אותו – זה כמו למצוא את ה-X במשוואה עם אינספור נעלמים, כשאף אחד לא אמר לך מה בדיוק את מחפשת.

זה מרגיע מעט את הצורך שלי לייצר מסגרות, משקיט את הצורך הפנימי למצוא סדר בתוך הבלאגן.


זה לא ששם סדרה דורש תהליך שונה, אבל הוא פורמאלי יותר, מחייב יותר.

שמות הפרקים הם השיח שלי עם הקורא אחרי שהוא כבר הסכים לתת לי צ'אנס – ובתוך הספר מותר לי להיות יצירתית, צינית, מצחיקה... שם פרק לא צריך למכור או לשכנע – הוא צריך להנחות את הקריאה, להסב תשומת לב, להוסיף נדבך קטן נוסף לחוויה של הקורא.


אז אני נהנית מהאתגר שצץ פעם בכמה חודשים, ועכשיו ברשותכם אני הולכת להמשיך לשכנע את העורכת שלי שהשם החדש של הפרק השני הרבה יותר מתאים לו...