לפני הסערה

שבוע הספר מתקרב.

זה כמו סופה שאת יכולה לראות מרחוק, ולאט לאט מתקרבת אלייך ואת מרגישה את זה בכל החושים... את רואה אותה, את מרגישה את הרוח מתגברת, את שומעת את ההלמות. אפילו ריח של בלאגן יש באוויר.

אמר את זה יפה חבר טוב לפני בערך שבוע "זה מצחיק שבשבילך שבוע הספר זה דבר, כי מבחינתי זה פשוט אירוע ממש כיפי ומרגש כי יש בו מלא ספרים".

אבל בשבילי הוא דבר! ובשבילי כל מאי מגיע עם סט לחצים חדש...

אבל אחרי שהספקנו להפיק את הבצל בהתראה קצרה כל כך, אני קצת פחות לחוצה בנוגע לאפוסים.

כלומר, אני אשמח לסיים אותם כמה שיותר מהר – אבל יש דברים שהם לא בשליטתי.

כרגע הם בעריכה לשונית, וכשהם יחזרו נתקדם. עד אז? לא בידיים שלי.

מקצוע כמו כתיבה דורש הרבה איזון בין לתת את כל הנשמה שלך לפרוייקט, ובין להתנתק כדי להגן עליה.

יש יותר דברים שלא בשליטתנו מאשר שכן, ואנחנו לא יכולים להלקות את עצמנו כשהתוכניות לא מתממשות כמו שרצינו. אלו החיים.

זכרונות משנה שעברה - לפני שכלללללל האירועים בוטלו בגלל מלחמות ומבצעים

אז עכשיו מאי, ועם מאי מגיעות ההכנות לשבוע הספר.

השיער שלי כבר מתחיל להתפרע מהרוח שמתגברת, אבל אני נושמת עמוק. יהיה יריד מוצלח, נמכור מלא ספרים ובתקווה גם האפוסים יהיו שם.

ואני גם אהנה בדרך.