להיות סופרת

כשהייתי בת 9 החלטתי שאני רוצה להיות סופרת, מתוך אהבה טהורה לסיפורים.

וככל שהתבגרתי הקדשתי את עצמי יותר לניתוח ספרים וכתיבה – ניסיתי לבנות היטב את הכתיבה והסגנון האישי שלי מגיל צעיר.

חבל שאין שום קשר בין זה לבין להיות סופרת מצליחה.

מן הסתם אני מעט מגזימה – בסוף הכלי השיווקי ביותר הוא ספר באמת טוב.

אבל מה שלא הבנתי כשהייתי בת 9, וספק הבנתי כש"נערת החלומות" ראה אור בגיל 16 – זה שסופר הוא מנהל עסק לכל דבר.

את לא סופרת...

את מנהלת – צריכה להתעסק בעצמך בחוזים, מציאת ספקים ותשלומים, כמובן לעמוד על שלך, לתכנן ולדרוש את ההכי טוב לעסק שלך.

את ראש מחלקת שיווק – או כמו שכתבו לי בפרטי "יואו הפוסטים ממש יפים! מי עושה לך את כל זה?" מי יעשה??? אני לבד!!! אבל תודה 😉 וכן זה החל מתכנון גאנט תוכן וכלה בעיצובים.

את ראש מחלקת קריאייטיב – כי מי לא צריך בובות סרוגות בעבודת יד, סימניות לכל שושלת, אבנים מצוירות וקשקשים מאפוקסי? מי שצריכה לחשוב, לתכנן, להכין ולארוז את כל אלו.

את מנהלת קשרי לקוחות – מכתובות לא נכונות ועד תוספות והתייעצויות... בקרוב יהיו לפחות תגובות של הקוראים וזה יהיה שווה את זה!

את מנהלת קשרי ספקים – וכל אחד מהם מניח שאת שולטת לחלוטין בז'רגון המקצועי שלו. מuserID ועד קבצי וקטור, בטח אחי.

את רואת חשבון – צריך לנהל ספרים (לא במובן הכיפי), לדווח דו"חות ולריב עם מס הכנסה, על ההכנסה שאין לך... אבל פעם הצלחתי לצמצם חוב (מטופש לחלוטין) מ11,000 ₪ ל-112 ₪ , ההישג הכי מרשים שלי.

ואז בסוף היום, אם נשארו לך כמה דקות פנויות, את יכולה לשבת לכתוב.

אה וצריך להוציא את הספר השני כמה שיותר מהר.

ושיהיה טוב, לא כמו כל השאר.