לא בדיוק
לכתוב ספרים זה דבר אחד אבל לשכתב אותם זה אירוע אחר.
זה בעיקר מצחיק כשיש מי שמכירים גם את המקור – עם נערת החלומות והמושכת בחוטים זה פגש אותי בהרבה סיטואציות מפתיעות כי הספר המקורי בכל זאת טייל בעולם, אבל עם הספר השני זה יהיה אירוע מאוד נדיר –בודדים קראו אותו.
השבוע נבש (ומי שפספס את הפינה האהובה שלה בעמוד שלי אז היא חברה טובה שקוראת עכשיו בחלקים את הספר השני אחרי השכתוב) התקדמה עוד קצת בספר.
מה יש לה להגיד על החוויה?
"זה מרגיש לי כאילו שאני קוראת מלא ספרים, למרות שאני קוראת בעצם רק אחד".
ובאמת אלו שני ספרים שונים.
למרות שהשלד מאוד דומה, זו לא בדיוק אותה עלילה.
למרות שהגיבורים אותם גיבורים, הם לא בדיוק אותן דמויות כפי שכתבתי מלכתחילה.
למרות שאני אותה הסופרת, אני לא בדיוק אותה בת האדם שהייתי דאז...
אז אחרי שהיא פתחה את השיחה ב"אהאהאה" וכמה פרק 19 חמוד, החצופה העזה להתווכח איתי אם הסצנה החמודה קיימת או לא גם בספר המקורי.
היא הפסידה, הסצנה בהחלט הייתה במקורי – אבל כאמור, לא בדיוק...
וזה כנראה ההוכחה הגדולה ביותר לזה שאפילו אם השלד דומה, העריכה היא עולם ומלואו.
Comments