ישר מהדף

אם תתנו לי מיקרופון ליד אני מבטיחה שאדע לאלתר שטויות, שיצחיקו לפחות אותי.

רוצים הרצאה? תגידו על מה, מבטיחה שיהיה מעניין.

צריכים שמישהו ינחה אירוע? יכולה לאלתר בכיף.

רוצים שאקריא קטע שכתבתי מהלב? נופ!

ממש קשה לי להקריא דברים אמיתיים.

ולא כי קשה לי לכתוב אותם – אתם כבר יודעים שבזה אני לא רעה...

אבל אם זה הגיע מהקישקע של הנשמה שלי,

אם השקעתי את כל כולי, הרעיון שאחרים קוראים את המילים שלי עדיין אבסורד בעיני.

לשחרר ספר לעולם זה מפחיד, אבל אני לפחות לא צריכה לראות אתכם קוראים אותו!

לפעמים בדוכן יש מי שמבקש לקרוא את ההתחלה, לדפדף קצת,

ואני עומדת שם עם חיוך מובך, נמסה לתוך עצמי ומחכה שירימו שוב את העיניים מהדף.

פעם כשהייתי מוכרת את נערת החלומות לחברים הייתה לחלקם נטייה לפתוח ולהקריא קצת מבפנים.

אע! הצילו!

אני יודעת מה כתוב שם, אתם לא צריכים להקריא את זה בקול רם!

אבל השבוע הייתה לי הזדמנות לצאת מאזור הנוחות.

ארגנו ערב של המכון לספרויות וחיפשו דוברים על ראשוניות ביצירה ובמקרה יצא שהנושא קרוב לליבי אז אמרתי לעצמי... יאללה, ממה יש לך לפחד?

את יודעת לדבר, את יודעת לכתוב, להקריא משהו שכתבת זה לא סוף העולם.

ובאמת לא היה סוף העולם, רק... מוזר?

מביך, אישי, מרגש. מניחה שאני פשוט צריכה להשתפר גם בזה.