חולצה אייקונית

זהו סיפורה של חולצה שאולתרה ברגע האחרון.

אני בפינג-פונג תיקונים אחרון עם מעצבת הכריכה שלי ויצא שאני נאלצת לחכות עד אחרי החג בשביל שנסיים אותו. ובעיקרון תכננתי להכין חולצה ולבוא איתה לאייקון אבל... אין לי כריכה עדיין!

בסופו של דבר הקשבתי ללחץ החברתי המתון שהופעל עליי והדפסתי חולצה עם כריכה לא מושלמת.

ועל כן, במקום לספר לכם שהייתי באייקון והיה ממש כיף, הכרתי מלא אנשים מגניבים ומכרתי ספרים של סופרים אחרים אהובים – אספר לכם את קורותיה של החולצה.


השבוע הראשון בחייה היה עמוס למדי.

קניתי אותה רק לפני שלושה ימים, ומאז היא כבר נלבשה פעמיים וכובסה (למזל הסובבים אותי) פעם אחת.

כמות חביבה של אנשים שאלו מה זה הספר הזה.

כמובן שלכולם עניתי בשמחה אבל כמה מהם ממש התעניינו וסיפרתי להם על חגיגות הגמרדין המתקרבות (מקווה מאוד שהם יזכרו ב30.10).

צילמתי סרטון לטיקטוק שלפחות אותי שעשע, והצילומים שלו הובילו אותי לדבר על זה עם עוד שתי בנות מגניבות.

הבדיחה שחזרה על עצמה הכי הרבה פעמים זה שהיא תג השם שלי.

אתמול בערב אפילו החלפתי לזמן מה לקוספליי צנוע של בת לבנה והחולצה שימשה כפוסטר עצמאי.


אבל הרגע הכי הכי מוצלח של החולצה בפער היה כשגברת נחמדה אמרה לי "איזה יופי, לבן שלי יש את הספר הזה!"

ובכן אישה אקראית, כרגע זה פחות סביר אבל ייתכן שזו תהיה המציאות ממש ממש בקרוב!