הצופה לאייקון
חבר'ה, אני במוד הישרדותי.
נשארה לי תקופה קצרה מדיי לסיום התואר ומחוץ לבית שלי מתארגנות הפגנות על הספר השני –
למה אני צריכה להתכונן לאייקון כבר מעכשיו???
זו משימה לאופיר של העתיד!
זה מרגיש כל כך רחוק אבל תכלס אני מבינה אותם – החגים יגיעו לפני שנשים לב ואייקון הוא כנס גדול כל כך שצריך להתכונן הרבה זמן מראש.
אז למרות שאפילו העתיד הקרוב לא ברור, לא ברמה הביטחונית ולא ברמה האישית, התיישבתי אתמול להתחיל להתכונן.
כבר תקופה שאני מתבשלת עם הרעיונות.
קודם כל – נדרשת הרצאה שלא קשורה להומרוס. טוב בסדר, מודה שאני אזכיר אותו ממש ממש בקטנה.
אבל מעבר לזה – כל החוכמה היא לבחור נושא שקשור גם לאחד הקורסים בלימודים ולחסוך זמן!
אז הכנתי את ההצעה להרצאה ועל הדרך סגרתי גם מטלה.
כמובן שגם הוזמנתי לכמה פאנלים – אחד על כתיבה בעולם שלנו או בעולם מקביל, ואחד כנראה על כתיבה נשית זה עוד מתגבש.
ויהיו את האירועים של פרס גפן, ומי יודע אילו עוד הפתעות!
אבל אייקון השנה יהיה בטעם מעט שונה... אי אפשר שלא לדבר על העובדה שזו תהיה שנה לפרוץ המלחמה.
מי יודע איפה נהיה ומה נעשה עד אז, אבל היה לי חשוב שנדבר גם על זה בכנס הקרוב.
אז הגשנו הצעה למפגש – יובל אטיאס ואני – על מה קורה כשספרים מקבלים הקשר חדש. כשאבות נעדרים וגורים נחטפים ופתאום... המציאות מפתיעה.
אני לא יודעת מה מכל התכנונים יאושר כי זה האירוע העמוס של השנה – אבל מכולם זה האחד שהכי הייתי רוצה...
Σχόλια