המשולש האחרון

מכירים את תאוריית הפיצה?

הכרתי אותה בצבא אבל היא מתאימה בכל מקום.

בתחילת הדרך את חושבת לעצמך "יואו איזו רעבה אני! ברור שאני יכולה לאכול את כל המגש בלי בעיה!"

ואת אוכלת בפאנן שלושה-ארבעה משולשים, בחמישי זה כבר טיפה יותר מורכב... עד שאת מגיעה למשולש השמיני את מפוצצת לחלוטין וכל ביס נהיה עינוי.

וזו תקופה כזו של משולשים אחרונים.

השיעור האחרון של התואר הראשון בעוד שבועיים. אחריו? עבודות אחרונות, לסיים את הסמינריון ומבחן מסכם.

זה מרגיש כאילו יש עוד כל כך הרבה עבודה!!!

ובכל זאת... זה יגמר בשלושה חודשים הקרובים או שאני מאבדת את המלגה לתואר השני.

אנחנו גם ממש מתקרבות לסיום סבב העריכה הנוכחי.

אני עושה יותר עריכה מרוב הסופרים האחרים שאני מכירה, וזה סבב ראשון משלושה (אין לדעת מה יהיה הקצב בסבבים האחרים).

אבל אני ממש קרובה לסוף!

אם ניתן עבודה כמו שצריך זה ייקח רק שבוע שבועיים ונמשיך לשלב הבא.

אז רק עוד פוש אחרון ואני מתחילה סבב חדש, תואר חדש, שנה חדשה.

אבל וואו איזה קשה הפוש האחרון!

אני עייפה, אני עצובה מכל השנה הזו, אני רוצה קצת חופש אבל גם... נשאר רק משולש אחד, לא נסיים?