דנ"א תרבותי



והנה עוד שנה עברה ואנחנו שוב בעיצומו של שבוע זיכרון מורכב וקשה.


אלו ימים מבלבלים – מצד אחד אלו ימי שגרה והחיים ממשיכים כהרגלם למרות הכל... ומצד שני הם מאוגפים משני עבריהם בימי זיכרון. ערבוביית הקודש והחול הייחודית של השבוע הזה מעמתת אותנו עם אינספור היבטים שונים שנוגעים בהוויה הישראלית, היהודית וההומנית שלנו. פעם בשנה אנחנו נדרשים לעצור ולשאול את עצמנו מי אנחנו ולמה, בשביל שחלילה לא נשכח.



לא פעם כשאנחנו נאלצים להתמודד עם שאלות גדולות שכאלו – אנו מחפשים אחר תשובות בעולם שסובב אותנו. וגם בעניין הזה רבים מאיתנו מחפשים את התשובות שלהם בין דפי ספרים שונים – היסטוריים, תקופתיים...


לפעמים התשובה באמת נעוצה בספר שואה, ספרי מורשת קרב או שירה. ולפעמים התשובה נעוצה בסתם ספר פרוזה עברי. ספר שורשי כזה, שלא מדבר על דברים שקשורים בשואה, תקומה, מלחמות...

כי בכל ספר יש דנ"א מסוים, זווית הסתכלות ייחודית על העולם שמתבטאת דרך השורות, שכתובה לבן על גבי לבן (כולם מרגישים אותו במהלך הקריאה, מי שלא מיומן בכך פשוט לא תמיד מצליח לשים על זה את האצבע). והדנ"א הזה מקפל בתוכו טוב יותר את התרבות, ההיסטוריה והמורשת ממנה צמח – משכל ספר היסטורי יוכל אי פעם לנסות לשחזר.



לכן לפעמים התשובה מתחבאת בסתם ספר שנכתב על החיים ההזויים שיכולים להתקיים רק כאן.

כי זה הדבר הישראלי ביותר לעשות בסופו של דבר, לא?

פשוט להמשיך לחיות, למרות הכל.