top of page

בצל האובדן


"לקח ללואי רגע ארוך להיזכר איזה יום זה היה.

הוא שכב במיטתו ובהה בתקרה, טעם מר עלה בפיו.

שבעה באפריל, שבוע לפני יום הולדתו. עברו בדיוק אחת עשרה שנים מאז יצא אביו מביתם ולא שב."


כל אחד נושא בארגז הכלים שלו טראומה או שתיים שמחוללות את מרבית הבחירות והשאיפות שלו.

והיום יום גורלי במיוחד בעולם של מסדר הנפילים.


דור שלם של נפילים נעלם ביומיים, 6-7.4.533 (לספירת הדרואידים), והשאיר מאחוריו את המסדר מרוסק.

האובדן מעצב ומשפיע על כל צעד בדרכם של הנפילים הצעירים שלנו, במודע ושלא במודע, ומרחף מעל לפני הספר לכל אורכו.


לואי ספציפית דווקא נחשף משלב די מוקדם לעובדה שג'סטין – אביו – היה נפיל בעצמו, ובהדרגה מתחיל לראות במציאת אביו את המטרה המרכזית בחייו.

אתם יכולים לשער כמה משמעותי היה היום הזה עבורו.

ובהתאמה, עד כמה היה מופתע מההפתעה שארגנו לו החברים באותו יום.

לא סתם הפרק שנפתח בציטוט הזה נקרא "הפתעה".

הוא אכן נגמר מפתיע...

Comments


bottom of page