בצל בלתי ממומש

אופיר של פעם התיישבה לפני הרבה שנים על המחשב הדי איטי שהיה לה דאז, וחשבה שזה יהיה די מגניב לתעד את התאריך שבו פתחה את התיקייה של הספר השני לראשונה.

לשאלתכם, זה היה בערב ה-11 בפברואר 2012, אמצע כיתה ח'.

זה נכון שהוצאתי לאור את הספר הראשון, "נערת החלומות", בכיתה י"א, אבל בעצם סיימתי לכתוב אותו בפעם הראשונה הרבה לפני זה, וכפי שאתם מבינים בכיתה ח' כבר התחלתי לעבוד על הספר השני. מאז חזרתי לשכתב את הראשון.

ועוד פעם.

ועוד פעם.

ו... טוב אתם כבר יודעים איך התגלגלנו עד הלום.

"הספר השני" הפך להיות אידיאל בלתי מושג, שכל פעם שאני מתקרבת אליו – הוא מתרחק.

גם בשכתוב הזה הוא בא והלך – רציתי להספיק בשנה וחצי, ואז פרצה מלחמה שדחתה הכל. העליתי קצב עריכה ואז הלימודים החליטו להשתולל... הוא לא ספר שבא בקלות.

ואני בחורה מאוד מחושבת, ידעתי כל הזמן מה הסיכויים שלי להספיק לשבוע הספר. כל כמה ימי עיכוב, אפילו באמצע התהליך, ישבו לי על הלב כמו משקולת.

היו תוכניות מגירה להאצה, ולצערי נאלצתי להשתמש בהן ולחלק גם את העריכה הלשונית וההגהה הראשונה לחטיבות. למזלי זה גם עבד.

וכל הזמן הזה אני רצה אחרי החלום הבלתי מושג, ופתאום בלילה בין שלישי לרביעי מצאתי את עצמי יושבת מול קובץ PDF. לא וורד, בלי עקוב אחרי שינויים... כזה שנראה כמו ספר.

הוא עדיין לא מוכן אבל עכשיו זו באמת היישורת האחרונה.

לא נרדמתי כל כך באותו לילה, כי פתאום הבנתי כמה הוא קרוב. פשוט לא הצלחתי להפסיק לבכות, לשם שינוי מהתרגשות.