top of page

בעיטה חזרה

רגע של כנות – אני לא מאוד טובה בכל השומסטגרם ופיכסבוק הזה. באמת שלא.

אבל לרגל היציאה לאור של "המושכת בחוטים" לקחתי את עצמי בשתי ידיים וידעתי שאני חייבת להתאפס!

אז בניתי גאנט מסודר, פוסטים מוכנים מראש – הכל בשביל שכולם יכירו את לואי סמרקש!

ואז פרצה מלחמה ורובכם כבר קלט שישר עליתי על מדים.

למחרת קוראת אהובה כתבה לי שהספר עזר לה להתמודד עם האזעקות והיה לי דיסוננס מטורף – מה קשור ספר עכשיו?

ברגע שהוקפצתי הצד הזה במח נכבה.

 

כשהדברים התחילו להתייצב חזרתי לכתוב ולנשום את העולם הפנימי שלי, אבל עדיין היה לי קשה להמשיך ולכתוב לכם.

הצדקתי את זה לעצמי כי המצב קשה והתלוננתי לא מעט שהמילואים פוגעים לי בעסק וכו'...

אז חברה מהבסיס שאלה "נו מה, את לא יכולה לכתוב פוסטים גם מכאן?"

 

ועקרונית יכולתי. אבל בפועל לא.

זה לא שנעלמתי לגמרי, השנקל המשיך לתקתק בלי הרבה הפרעה, אבל כל היתר...

השתבללתי חזרה לקונכיה שלי, ואני חייבת לצאת חזרה.

 

אז ההצגה חייבת להימשך ואני צריכה עזרה!

אני לא יודעת מה אני מחפשת.

רעיונות? דווקא יש לי.

מוטיבציה? הנפש שלי עייפה.

בעיטה חזרה למסלול? נשמע רעיון טוב.

bottom of page