בטטת ספות מתמידה
- Mar 20
- 1 min read
התחלתי להתאמן באוגוסט.
זה עצוב כי אני בטטת ספות גאה עם קומבו יפה של שנים ללא פעילות גופנית אמיתית.
אבל גיל 27 הגיע עם דרישות.
אחרי תקופה ארוכה של איזון גרוע בין חיים ועבודה, להתחיל להתאמן היה חלק מהשינוי הגדול ולדאוג לעצמי וכל השטויות האלו.
מה אגיד לכם? סובלת מכל רגע.
מה קשור עכשיו לעצור את העבודה כדי ללכת להתענות חמישים דקות פעמיים בשבוע?
אבל אני ממשיכה. כמו תמיד, התמדה היא המפתח.
אני משתדלת לא לשחק עם השגרה שיצרתי כי אז אולי הקסם יתפוגג ויגמרו לי הכוחות. אין לי הרבה מלכתחילה הרי.
זה ככה תמיד, לא? כשיוצאים מאזור נוחות.
אני לא נהנית בכלל... אבל פתאום אני מרגישה שאם במקרה לא עשיתי אימון במועד הרגיל אז הגוף שלי צריך שאעשה סקווט, שזו כאילו מחשבה ממש מוזרה.
ואני סובלת אבל אני מרימה משקלים פי שתים יותר כבדים מבאוגוסט. והמדריכה לפעמים שמה לידי בנות חדשות כי אני מכירה את הביטויים שלה לפעולות מסויימות.
מוסר ההשכל הוא לא שאני קוראת לכם לעשות כושר. לזה אני מתנגדת אידאולוגית.
אבל אם במקרה אתם לא עושים, עדיף להתחיל כשאתם צעירים ורכים. אם אתה מבוגרים ורכים זו כמובן בעיה אחרת אבל כאמור – הסוד הוא התמדה.
לצערי זה תקף גם לכל שאר תחומי החיים...
Comments